Biography

אבי אביטל – מנדולינה

אבי אביטל, יליד באר-שבע, זוכה הפרס היוקרתי ע"ש דוריס ומורי ארקין בתחרויות האביב 2007. הוא ניגן כסולן עם תזמורות חשובות, בינהן Orchestra I Pomeriggi Musicali di Milano, Rostov State Theatre Soloists, Georgische Kammerorchester in Ingolstadt ו- New York Metropolis Ensemble כמו גם עם רוב התזמורות בארץ. הוא ניגן תחת שרביטם של מנצחים ידועים כגון מסטיסלב רוסטרופוביץ', פיליפ אנטרמון, קרלו בוקדורו ואחרים.

אביטל מופיע באופן קבוע מעל בימות קונצרטים בישראל, ברחבי אירופה, ארצות הברית ודרום מזרח אסיה. מבין הפסטיבלים הבינלאומיים בהם השתתף נכללים פסטיבל לוצרן בשוויץ, פסטיבל רבנה באיטליה ופסיטבל "Dei Due Mondi” בספולטו. כמו כן ניגן במסגרות קאמריות כחבר באגודת המוסיקה הקאמרית של מרכז לינקולין בניו יורק ועם אומנים כגון זמרת הסופראן דאון אפשאו, אמן הקלרינט גיורא פיידמן, החצוצרן פרנק לונדון ואחרים.

אבי אביטל, יליד 1978, הוא בוגר האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. את לימודיו הגבוהים השלים באיטליה, בקונסרבטוריון צ'סרה פוליני בפאדובה. את שירותו הצבאי נבחר להעביר כמוסיקאי מצטיין. מבין מוריו נמנים לב חיימוביץ', מוטי שמיט ופרופ' אוגו אורלנדי (איטליה).

עד כה הקליט אביטל כעשרה תקליטורים בלייבלים: Sony Classical, Naxos, Mode Records NY, Pläne, LaDiscantica. על הקלטתו עם נגן הקלרינט דויד אורלובסקי, זכה בפרס ECHO הגרמני. הוא העביר כיתות אומן באוניברסיטת "סטנפורד" בקליפורניה, בקונסרבטוריון ג'וזפה ורדי במילאנו, ב- Schola Cantorum Basiliensis בבאזל ובבית הספר הנודע "ג'וליארד" בניו יורק.

"...הנגינה של אביטל, שאפשר להגדירה כ"כל מה שלא חלמתם שמנדולינה מסוגלת לעשות", היתה עוצרת נשימה באמת - בווירטואוזיות ובמסירות שלה. הוא בחר ביצירה מ-2002 של היפאני קואהרה כדי להפגין לראווה את המגוון האינסופי של המנדולינה שלו - כלי מיוחד, מהדהד ככינור, שהחליף בידיו צבעי-סאונד כקליידוסקופ, מרקד לאינוונטר הצלילי של המלחין, מהפנט ומשעשע.
"...בגלל השלמות הטכנית שלו, הכלי בשבילו הוא גם חלק מגופו, כאחד מאבריו, וגם אמצעי ביטוי כמו דיבור ושירה. מכיוון שהמנדולינה קטנה וכמעט נבלעת בידיו, וכשהוא רוכן קדימה בקושי מבחינים בה, ההתמזגות בין האדם לכלי כמעט מלאה; ומאחר שאביטל ניחן בשפע של טעם ומקוריות, מחשבה מעניינת ומוסיקליות גבוהה, התוצאה של נגינתו מרגשת במיוחד.”
נעם בן זאב, הארץ